אמנם אפשר לפרש ארבעים וחמש והטעות בארבע אבל

1. בעולה תפסו לשון הפסוק (במדבר, כ"ח, י')

הרד"ק בספר השרשים (שורש שול) הביא פסוקים מהתנ"ך

הדף היומי בהלכה בכל שיעור מוגש בפני הצופים

הדף היומי בהלכה בכל שיעור מוגש בפני הצופים

המילה תלמיד אינה משתנה בסמיכות, וכשאנו אומרים תלמיד

נשמח לראות את כתב היד. ןמכל מקום נראה

אמירת סליחות בלשון ארמי כאשר אין מנין בציבור

מדברי הב"י (סי' כ"ה) מתבאר שגם באופן כזה

בלשון יחיד אם המילה נמצאת באמצע משפט הד'

(חזון עובדיה ימים נוראים) זהירות משינה בקריאת שמע

חלילה וחס, אין בוראיך כאן בלשון רבים אלא

1. אמת  יותר מדויק לומר זכה בטל וכו'

והנה, על הדרישה מכל אחד ואחד לערוך חשבון נפש עם עצמו, מרמזת לנו התורה בתחילת פרשת שופטים הנקראת בראשית ימי חודש אלול. וכפי שדרש מרן החיד"א: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". התורה מדברת בלשון יחיד

רק בלשון רבים ולא בלשון יחיד

ע’ בקונטרס לאוקמי גירסא למרן ראש הישיבה (אות

יש סידורים שכתוב “וזכות אבות לַבָּנִים תזכור”, ויש

כאשר משה יוצא לראשונה מארמון פרעה, לראות במה יוכל לעזור לאחיו הנאנקים תחת עול העבדות, הוא רואה לנגד עיניו שתי תקריות מצערות. הגאון רבי אליהו מאדאר זצ”ל (רבו של מושב איתן) בספרו “באר מים חיים” מאיר את אותן היתקלויות מזוית ראיה מיוחדת:

דוגמא: “אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן זכרונן” –

נכון שחסרונות האנשים הם רבים, אבל במלה חסרון בלשון

אע”פ שבדרך כלל מים הם לשון רבים, יש

וירא בלק וגו’ את כל אשר עשה ישראל

שאו את ראש כל עדת בני ישראל (א.

קודם כל אם היה כתוב בלא דגש לא

מבכרְתא הוא לשון יחיד, ואילו מבכרָתא הוא לשון